חוזה = הבטחה הניתנת לאכיפה
החקיקה בדיני חוזים מקנה ביטחון לקיום העסקאות, הביטחון משמעותי ומגן על שלושה אינטרסים, אשר נפגעים כאשר החוזה אינו מתממש:
- אינטרס ההשבה – מתייחס להגנה על פעולות שבוצעו על סמך החוזה, למשל תשלום על החשבון, במיוחד כאשר צד אחד הפסיד ואילו לצד השני נוצר רווח (עשיית עושר שלא במשפט). הצדק מחייב בנסיבות מסוג זה השבת המצב לקדמותו, וזוהי אחת ההגנות שמספקים דיני החוזים.
- אינטרס ההסתמכות – מתייחס לנזקים שנגרמו לצד אחד בשל הסתמכותו על חוזה, גם אם לצד השני לא נוצר רווח. הצדק מחייב בנסיבות מסוג זה פיצוי בשל הפעולות שנעשו עקב אותה הסתמכות על החוזה מתוך הנחה שהחוזה ימומש.
- אינטרס הציפייה – מתייחס לצורך להגן על הציפיות לקבלת תוצאות מסויימות עקב החוזה, ואי התקיימותן בשל אי קיום החוזה.
עקרונות היסוד בדיני חוזים:
- חופש החוזים – החוזה הינו מפגש של רצון הצדדים, כלומר הצדדים חופשיים להתקשר או לא להתקשר בחוזה. הצדדים חופשיים לקבוע את תנאי החוזה כרצונם, לקבוע מה יהיה כתוב בחוזה, לקבוע כיצד יש לפעול במצבים השונים. לעיקרון זה ישנו ביטוי בחקיקה, למשל, ס' 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע שתוכנו של חוזה הוא ככל שהסכימו הצדדים.
- חוזים יש לקיים – בשל קיומו של חופש הצדדים לכרות חוזה כאוות נפשם, קיימת חובה עקרונית לקיים את ההבטחה החוזית.
עיקרון תום לב – בשל היות החוזה כללים שהצדדים קבעו ביניהם מרצונם, מעין "חוק" שיש לקיימו, נקבע כי על הצדדים לחוזה לפעול בתום לב. לעקרון זה ישנו ביטוי בחקיקה הקובע כי יש לנהוג בתום לב לא רק בעת ולאחר חתימת החוזה אלא אף בשלב קיום המשא ומתן לחוזה. המשמעות היא עצומה שכן הוראות חוק החוזים עשויות או עלולות, תלוי בנקודת המבט, לחול על הצדדים גם אם טרם חתמו על החוזה, וגם על פעולות משפטיות שאינן קשורות ישירות לחוזה היות ועקרון תום הלב הינו "עקרון על". בית המשפט יכול להתערב ולקבוע חיובים גם אם לא כתובים במפורש, או הפוך לקבוע כי צד העומד על קוצו של יוד, ודורש עמידה מדוקדקת בתנאי החוזה גם היא עשויה להיות בחוסר תום לב.