מערכת בתי המשפט מורכבת משלושה סוגי בתי משפט:
- בתי משפט השלום
- בתי משפט המחוזיים
- בית משפט עליון
מערכת בתי הדין הייחודיים לתחומים ספיצייפים:
- בתי הדין למשפחה
- בתי הדין לעבודה
- בתי הדין הדתיים – רבניים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים
- בתי הדין הצבאיים (בשונה מבתי המשפט הצבאיים)
- פיקוח בית המשפט העליון ו/או בג"צ על מערכת בתי הדין
סמכויות בתי משפט
סמכות בינלאומית – האם בית משפט ישראלי רשאי לדון בסוגיה שאינה חלה על ישראלי או מצויה/קשורה בישראל.
סמכות עניינית – סמכות הקבועה בחוק ביתי המשפט ואשר מחלקת הדיון במחלוקות בין בתי המשפט: שלום, מחוזי, עליון בהתאם לסוג המחלוקת, גובה סכום המחלוקת וכך את הערעורים על פסקי הדין וההחלטות.
סמכות מקומית – חלוקת המחלוקות בין בתי המשפט האיזוריים בתוך מדינת ישראל.
כללי חלוקה גיאוגרפית בין בתי המשפט השלום והמחוזי הפזורים בארץ בכפוף לסמכותם העניינית.
בארץ חמישה מחוזות: ירושלים, תל אביב, חיפה , באר שבע , נצרת.
בכל מחוז מספר בתי משפט שלום אשר לכל אחד מהם סמכות לדון במחלוקות השייכות למחוז כולו.
הליכי דיון ושומת מס הכנסה
ההסבר המובא להלן מתייחס להליכי החיוב, שומה וגבייה לנישומים עצמאים (בעלי תיק במס הכנסה) מהסיבה שנישומים עצמאים בדרך כלל מנהלים הליכים אלו, להבדיל מנישומים שכירים המגישים דו"חות בדרך כלל לצורך החזרי מס בלבד
הליכי הדיווח והשומה נפתחים בהתאם לדרישה[i] להגשת הדו"ח השנתי ע"י בעל התיק (כאמור נישום עצמאי). דו"ח זה נקרא שומה עצמית[ii] על שום העובדה שהנישום המגיש את הדו"ח קובע את הכנסתו החייבת.
לאחר הגשת השומה העצמית רשאי פקיד השומה:
– לאשר את השומה העצמית, ולקבוע את סכום המס לתשלום בהתאם לשומה זו, או
– לקבוע שומה אחרת לפי מיטב שפיטתו
עריכת שומה היא למעשה קביעה של סכום המס שנעשית לאדם על ידי פקיד השומה. השומה נעשית בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה תוך הקפדה על עקרונות הצדק, השוויון וזכויות הפרט[iii]. לכל נישום שנערכה לו שומה ישנן זכויות הבאות לידי ביטוי באפשרות לערער על השומה אם היא אינה צודקת לדעתו. לא תיערך שומה בלי הסכמת הנישום מבלי שניתנה לנישום הזכות להשמיע טענותיו.
לאחר הגשת השומה העצמית או לפני קביעת השומה לפי מיטב השפיטה, נקרא הנישום להשמיע טענותיו בדיון הנערך במשרדי מס הכנסה[iv], שנקרא דיון "בשלב א' לשומה" בדרך של ניהול משא ומתן עם מפקח המס שמטרתו לשכנע את מפקח המס בצדקת דיווחיו.
במידה והנישום לא הצליח לשכנע את מפקח המס בטענותיו ונדחתה שומתו העצמית, רשאי פקיד השומה להוציא לנישום שומה לפי מיטב השפיטה.
הנישום מצידו רשאי להשיג על השומה[v] לפי מיטב השפיטה, ולבקש לחזור לעיין, ולשנות את השומה. לאחר בקשתו זו של הנישום מתקיים דיון "בשלב ב' לשומה" ובו מתנהל משא ומתן בדרך כלל עם מפקח מס אחר.
במידה והמשא ומתן הצליח, אזי הדיון מסתיים בהסכם עם הנישום על גובה הכנסתו ושומתו.
במידה והמשא ומתן נכשל ולא הושג הסכם, אזי פקיד השומה יקבע את השומה לפי מיטב שפיטתו בצו שבכתב[vi]. לנישום עומדת הזכות[vii] לערער על החלטת פקיד השומה לביהמ"ש המחוזי.
לנישום, כמובן גם קיימת זכות ערעור לעליון[viii] על החלטת בימ"ש מחוזי.
בפרקטיקה היומיומית, החלק הראשון והשני של שלבי השומה מתקיימים לגבי רוב הנישומים בתכיפות שבין 3-5 שנות מס. מסיבות של נוחיות ויעילות מערכת המס, הדיונים נערכים עבור מספר שנות מס יחדיו. ואילו החלק השלישי, ערעור על השומה לבית המשפט המחוזי מתרחש רק במקרים מיוחדים שבהם בית המשפט נדרש לבירור המחלוקת.
[i] סע' 131 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. פקודת מס הכנסה תקרא מכאן ואילך: פ.מ.ה
[ii] סע' 145 לפ.מ.ה
[iii] רשות המסים בישראל, משרד האוצר. מאתר http://www.mof.gov.il/
[iv] סע' 145(א)(2)(ב) לפ.מ.ה
[v] סע' 150 (א) לפ.מ.ה
[vi] סע' 152 (ב) לפ.מ.ה
[vii] סע' 153 (א) לפ.מ.ה
[viii] סע' 157 לפ.מ.ה