חוזה הוא הסכם אכיף בין שני צדדים או יותר. משמעות האכיפוּת של החוזה בדיני חוזים היא שהצדדים מצויים במסגרת משפטית מחייבת. מיד לכשחוזה נוצר, הוא מהווה מערכת נורמטיבית של כללים המחייבים את הצדדים הנוגעים לו. הכלל המשפטי קובע כי "חוזים יש לקיים" כלומר צד הכורת חוזה מתחייב לקיים את הקבוע בחוזה.
כאשר מתעוררת מחלוקת לגבי יישום החוזה או חלק מן החוזה, נדרשת פרשנות לדעתם של הצדדים לחוזה כפי שהייתה במועד בו כרתו את החוזה. לרוב בתי המשפט בודקים את לשון החוזה ואת אומדן דעת הצדדים לחוזה (כוונת הצדדים), וכן את דעת הצדדים מתוך נסיבות חיצוניות של החוזה (התנהגות הצדדים לפני חתימת החוזה, במהלך החתימה ולאחר החתימה).
ניסוח נכון של חוזה התקשרות עם ספק/לקוח או כל חוזה אחר, ימנע חוסר וודאות משפטית, בייחוד בימים אלו של מגפות העלולות למנוע את קיומו של החוזה. כך למשל כדאי לכלול בחוזה הקובע כללים כיצד יש לנהוג בעת אילוצים המונעים קיומו של החוזה. קביעת הוראות או הסדרים ספציפיים למקרים של נסיבות מיוחדות כמו מגפה, סגרים, הטלת מגבלות, מצבי חירום וכיו"ב מצבים חריגים.
עוד יוער כי בתקופה זו של מגפה, חוסר התייחסות בחוזה למצבים שבהם לא ניתן לקיים את החוזה כפי שצוין לעיל, עשוי להביא לפרשנות כי הצדדים הסכימו כי גם במצב של אילוצים הקשורים למגפה, עדיין יש להמשיך לקיים את החוזה (דהיינו לשלם שכירות, לספק סחורה או שירות ועוד).
כאמור ניסוח מדויק ומתאים לתקופה של חוזה עשוי לסייע במניעת מחלוקות, אי וודאות משפטית וניהול הליכים משפטיים.
*סקירה זו היא תמצית ואינה כוללת את כל החומר בנושא, וכן אינה מהווה יעוץ משפטי או יעוץ מס*
